בשמים, תבלינים, סמים ומסעדים

דיון מקיף ויסודי לגבי משמעות המונח ״בושם״ מצוי בפרשנותו לתורה של רבי משה בן נחמן ( הרמב״ן ) , מגדולי רבני ספרד וא״י במאה ה . 13 הרמב״ן דן בכמה מושגים הקשורים לשמן המשחה ולקטורת שבמקרא ( שמות כה , כו ) : דעת בעלי הלשון ש״הסמים״ הם התרופות , כגון הלבונה והחלבנה ו״בשמים״ הם הנאכלים ( המשמשים למאכל ) שיקראו ״מסעדים״ , אשר להם בישום בריח הטוב . אבל דעת רש״י , ״סמים״ הם ״בשמים״ וכך היא כונת רבותינו במדרש ״אחד עשר סמנין נאמרו למשה בסיני״ וכן מתרגם אונקלוס ״בוסמין״ בשניהם והוא הנכון בכתוב זה . אבל בעבור ששינה הכתוב הלשון יתכן שנאמר כי החשובים שבבעלי הריח והבושם נקראים ״בשמים״ ועינינו המובחרים והידועים בשמים כמו שאמר ״בשמים ראש״ בראש כל בושם . גם נכון הוא שנאמר כי מילת ״בשמים״ ו״בשם״ מילה מורכבת ״בו״ ״שם״ ( סם ) – בה סמים . והראיה על דבריהם שאמר ״בשמים ראש מר דרור״ . והמור בשמים יחשב שהוא תרופה לא מסעד . ואמר הכתוב ״נרד וכרכום קנה וקינמון עם כל עצי לבונה״ וכתיב ״מר ואהלות עם כל ראשי בשמים״ ועל כולם אמר ״הפיחי גני יזלו בשמיו״ ועוד שהכתוב אמר ״ואת הבושם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים״ ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן