פרק א חומרים ארומאטיים: הגדרות ומונחי יסוד

בספרות היהודית לדורותיה נזכרו מונחים שונים הקשורים לחומרים ארומאטיים . להגדרתו של החומר הריחני ושיוכו לקבוצת חומרים מסוימת יש השלכה הלכתית ואין זה עניין טרמינולוגי גרידא . כך , למשל , בספרות הרבנית המאוחרת נידונה השאלה אילו סממנים ריחניים נחשבים כבושם לעניין ברכה ולטקס ההבדלה ואילו נחשבים לתבלינים שהברכה עליהם נתונה בספק , שכן בנוסחאות הברכה מופיע המונח בושם ( עצי בשמים וכדומה ) . ספקות בעניין זה נתעוררו לגבי שני סוגים של חומרים ארומאטיים : א . מאכלים מדיפי ריח ערב שאינם נחשבים לבשמים מובהקים ; ב . תבלינים ששימושם העיקרי למטרות קולינריות , אך לעתים מריחים בהם לשם הנאה . הספק הוא אפוא כיצד מוגדר ״בושם״ : האם זהו חומר ריחני הנחשב לבושם מובהק או שמא ניתן לברך על כל חומר ריחני באשר הוא אם נהנים מריחו . למעשה ניתן להגדיר בושם בשתי צורות : א . הגדרה סובייקטיבית – כל ריח הערב לאדם , ואפילו ריחות שאינם ערבים לאנשים אחרים ; ב . הגדרה אובייקטיבית – כל חומר בעל ריח ערב שמקובל בחברה או בתרבות להשתמש בו למטרות בישום והרחה . אך ברור שזו הגדרה תלוית תרבות .  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן