במהלך התקופות ההיסטוריות שימשו חומרים ארומאטיים בשגרת היומיום למגוון מטרות . הם נוצלו להרחה לשם הנאה ותענוג , הם שולבו במטבח הביתי כתבלינים משפרי טעם של מאכלים או כמעכבי תהליכי ריקבון של מזונות . לבשמים ולתבלינים שמור מקום חשוב גם בעולם הרפואה הקדום , כמונעי מחלות או לטיפול בחוליים שונים שכן הם מכילים שורה של חומרים פעילים בעלי תכונות ריפוי וחיטוי ( פנולים , כוהלים ושמנים אתריים ) . לצמחי בושם , קטורת ותבלין נודעה גם חשיבות דתית פולחנית במיוחד בטקסי הקטרה או היטהרות ( למשל אזוב מצוי ) . העדויות הראשונות לשימוש בחומרי בושם ותבלין הן ממצרים העתיקה . המצרים הכירו את האפשרות של שרפת שרף עצים לשם הפקת ריחות קטורת , וניצלו את מיני השרף למטרות פולחן ובתהליך חניטת גופותיהם של מתים . בשמים הגיעו אל ארמונות שליטים מארצות רחוקות במסגרת קשרי מסחר , מס או מתנות ( ראה למשל מלכים א י , י ) . יש מלכים שנטעו עצי בושם בחצרות הארמונות , כדי ליהנות מריחם ולהפגין את עושרם ואת יכולותיהם הכלכליות . גנים מלכותיים שכללו עצי בושם ידועים בארמונות של שלטים במצרים ובאשור ( איור . ( 1 עדויות לגנים מעוצבים של של ערב...
אל הספר