נושאי התשובה בעניין צוואתו של דיין שהיו לו שני בנים , הגדול מאשתו הראשונה והקטן מאשתו השנייה . את רכושו ציווה לאשתו השנייה , ולבנו הגדול השאיר סכום מסוים . מלבד שטר הצוואה כתב המנוח שטר נוסף שבו קילל את מי שיערער על תוקפה , וחייב את בניו בחרם ובשבועה לממש את הצוואה כלשונה . לאחר מותו תבעה אשתו השנייה לממש את הצוואה ולרשת את העיזבון , אך הבן הגדול טען כי מנוסח הצוואה מוכח כי המוריש התכוון למנות את אמו החורגת כאפוטרופסית בלבד והיא אינה זכאית לגבות אלא את כתובתה . השאלה הופנתה לבית הדין שבירושלים בשנת תר " ט ( 1849 ) ור " ש לחמי התבקש על ידי הראשון לציון , ר ' יצחק קובו , לחוות עליה את דעתו . בתשובתו הכריע כי הבעל לא התכוון להעניק לאשתו את העיזבון ואף אם התכוון לכך , שטר הצוואה חסר כל תוקף בשל פגמים וטעויות רבות ואינו יכול לשמש לא שטר מתנה ואף לא שטר אפוטרופסות . לאחר ששלח את התשובה התברר כי לא נתן דעתו לקללות , החרמות והשבועה של האב כפי שהם מופיעים בשאלה , ולכן ר ' יצחק קובו נמנע מלאשרר את פסק הדין , ובעקבותיו אף שאר חברי בית הדין משכו את ידיהם . לפיכך נאלץ ר " ש לחמי לצרף לתשובתו נספח ש...
אל הספר