לאחר גילוין של מגילות ים המלח בשנת תש " ז ( , ( 1947 כתב חוקר השירה והפיוט מנחם זולאי ( גליציה - ירושלים , תרס " א - תשט " ו ) מאמר בשם : " בין גניזה לגניזה " , בו התבטא בהתפעלות רבה על גניזת מדבר יהודה ותגליותיה החדשות , זאת על אף ש " מבחינת הכמות הרי זו מין ' גניזונת ' , הבטלה במיעוטה לעומת הגניזה הקהירית " . אך יש מן המשותף בין הגניזות , קודם לכול " גילויי כתבי יד הנוגעים לקדמוניות ישראל ... יש בהם כדי להטריף על אדם את דעתו , מרוב שמחה והתפעלות ... עוד עתידה להתפרש – גניזת ארץ ישראל מתוך שרידי הגניזה הקהירית " . במאמר זה הוא גם עורך חשבון נפש על מצב המחקר ( כחמישים שנה לאחר גילויה של גניזת קהיר ) , מותח ביקורת נוקבת על אזלת היד השוררת בחקר הגניזה ומשגר חצי ביקורת בעמיתיו המלומדים : דור ראשון לחוקרי הגניזה לא הוצרך לשאול למטרות . הוא עט אל השלל כעדת דבורים לקערת דבש פתוחה כל פשיטת יד נתברכה בהפתעות ... אנו , בני הדור השלישי , עומדים בתוכו של משבר ... עלינו הוטלה עבודת חפירות באדמת נכר שאינה רשומה במפת ידיעותינו , ואין טבעה נבדק בכלים שבידנו ... דרושים מכשירים חדשים ופועלים חרוצים ונל...
אל הספר