מכל האמור לעיל אנו רואים שהחיקוי מכיל בתוכו תואם וטוב מסוגו . בחיקוי באופן פרדוקסלי מסתתרים חדשנות וגיוון , משום שהחיקוי אמנם מדמה את המקור , אבל בכל זאת באופן אחר – חומר אחר , צבעוניות אחרת , תואם שאינו מוחלט . ספק אם קאנט התכוון לחיקוי כשהגדיר יופי נלווה . אצל קאנט יופי נלווה קשור במקוריות . כך גם פורסי מבינה את האובייקטים המעוצבים , כאובייקטים שניתנים לשיפוט המעיד על מקוריותם . ההיסטוריה של הצריכה מראה אחרת . המקוריות נבעה מחיקוי שיש בו תואם וגיוון בעת ובעונה אחת : בדיוק כמו המוצר המחוקה , אך באופן אחר , באופן יצירתי . המתח בין התואם לגיוון שבין החיקוי המובע באופן יצירתי למחוקה – מייצר את יופיו של מוצר הצריכה המעוצב . מדוע נעלם החיקוי כאפיון אסתטי ? התשובה , כמו תשובות רבות אחרות הנקשרות באפיון מוצרי הצריכה המעוצבים , נעוצה במערכת היחסים שבין המחקר והתפיסות האסתטיות לבין האמנות . אם חיקוי מאפיין מוצרי צריכה מעוצבים במאה ה , 18 הרי אחד האפיונים החשובים , בעיקר במהלך המאה ה 19 וה , 20 הוא האותנטיות . מכאן נקל להבין מדוע הדיון בחיקוי בבחינת imitation נתפס כמעט כחטא . הדיון שלהלן העו...
אל הספר