מבוא : יהודים מסוריה בשלהי המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים משנות השבעים של המאה התשע עשרה שרר בסוריה קיפאון כלכלי . לעומת זאת , התעוררו אפשרויות כלכליות עדיפות בארצות קרובות ( כגון מצרים ) והשתפרה התחבורה הימית ליעדים רחוקים יותר , שבהם שגשגה הכלכלה ( מערב אירופה , צפון אמריקה ודרומה ) . עקב כך , היגרו תושבים יהודים ( ולא יהודים ) רבים מסוריה ברבע האחרון של המאה התשע עשרה ובמשך כל המאה העשרים . בכמה מן הערים שאליהן היגרו יהודי סוריה , בעיקר יהודי חלב ודמשק , התארגנו המהגרים במסגרות קהילתיות על בסיס אתני , כאשר החלוקה העיקרית היא בין יוצאי חלב ליוצאי דמשק ( ״שאמים״ ) . חברי קהילות אלו התמודדו , ככל המהגרים האחרים , עם אתגר ההתאקלמות במציאות חברתית , כלכלית , תרבותית ומדינית שהייתה חדשה עבורם . כמו כן , הם התאמצו לעצב מוסדות ומסגרות להמשך קיומם העדתי במציאות חדשה זו . בכך היו דומים ליהודים אירופאים שהיגרו לערים אלו . אולם היה הבדל בולט בינם ובין מרבית היהודים האחרים : יהודי ממזרח אירופה שהיגר לניו יורק ( למשל ) מצא את עצמו כמיעוט בקרב חברת הרוב האמריקאית וכאחד מן הרוב היהודי האשכנזי המ...
אל הספר