מן האמור לעיל עולות המסקנות הבאות : א . הפסקה ״ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה״ , המצויה לפנינו במשנה הוריות פ״ב מ״ד , אינה , כנראה , מעיקר המשנה . היא לא הייתה לפני אמוראים שונים כעולה מסוגיית כריתות יז ע״ב - יח ע״א , ואף לא נמצאת בשני כתבי יד של משנתנו . ב . לעומת זאת הפסקה ״אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש״ מקורית היא במשנה , ומסתבר פירושו של ר׳ יהונתן מלוניל , שהיא עוסקת בבית דין , ולא ביחידים . לפי זה המשנה המקורית על שלוש הלכותיה דנה בבית דין . ג . דרשת רב יצחק בר אבדימי , בהוריות ח ע״ב , עניינה לבסס את ההלכה , שאין היחיד מביא אשם תלוי אלא על ספק חטאת קבועה , ונוסחה המקורי הוא : ״נאמר ואשם בחטאת , ונאמר ואשם באשם תלוי מה להלן בקבוע אף כאן בקבוע״ – כבכתב יד פריס , אך ללא הקטע : ״ונאמ׳ אשם בצבור״ . נוסח זה של הדרשה היה , כנראה , לפני המשיב ״דנין ואשם מן ואשם ... ״ כבכי״פ . ומשום ההלכה במשנה ״אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש , העוסקת , כאמור , בציבור , הובאה בסוגיה דרשתו של ר׳ יצחק , המבסס על הכתוב את דינו של היחיד באשם תלוי , ולא משום שהוא מתייחס...
אל הספר