הנוסח המשתקף בשיטת הרמב״ם

דומה שמתוך דברי הרמב״ם עולה , שכנראה הוא לא גרס את מימרתו השנייה של רבא בכתבי היד או החלק השני של המימרה בנוסח הדפוס , שהרי בהלכות שגגות פט״ו ה״ד הוא כתב : הורה הכהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה אע״פ שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה אלא על הוראתו עם הוראת בית דין הרי זה פטור ואין צריך להביא קרבן בפני עצמו אלא אם היו בית דין מביאין קרבן מתכפר לו בכלל הצבור ואם היו העושים הם המביאים קרבן הוא אינו מביא קרבן שהרי אין צריך כפרה בפני עצמו וכבר העיר הלחם משנה , שם : ״דמשמע מדברי רבינו ז״ל דאם לא היה סומך על הוראת ב״ד אלא הוא לבדו בלא הוראת ב״ד עשה דמביא פר לעצמו״ . אמנם הוא הקשה שם מן הברייתא שבסוגיה : ״ק״ק ... ולא משמע הכי בגמרא דמפיק ליה מקרא דעל חטאתו אשר חטא הא כיצד חטא בפני עצמו ע״כ משמע דבכל גוונא קאמר דכשחטא עם הציבור יביא עם הציבור״ . אולם , אין כל קושי מן הברייתא על שיטת הרמב״ם , שכן כפי שנראה , הברייתא מבחינה בין ״חטא בפני עצמו״ , שמשמעו שהוראת הכוהן המשיח הייתה עצמאית ללא כל הסתמכות על הוראת בית דין , לבין ״חטא עם הצבור״ שמובנו כי הכוהן ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן