בסוגיה מצויים שני פירושים למשנה : סבר אביי למימר חטא בפני עצמו ועשה בפני עצמו היכי דמי דיתבי בשני מקומות וקא מורו בתרי איסורי אמר ליה רבא אטו שני מקומות גורמין אלא אפילו יתבי בחד מקום וכיון דקא מורו בתרי איסורי חטא בפני עצמו הוא לדעת אביי , המשנה עוסקת בשתי הוראות , דהיינו שהן הכוהן המשיח והן בית הדין הורו . והוראת הכוהן המשיח תיחשב כ״הורה בפני עצמו״ רק אם התקיימו שני תנאים , 50 וראה : תוספות סוטה כב ע״ב , ד״ה בשוין . 51 ר״ל גינצבורג , פירושים וחידושים בירושלמי , ח״ג , עמ׳ , 213 מסיק על פי מאמרו של רב פפא ״כגון שהיו מופלין שניהם״ , ש״המאמר הזה של הבבלי מוכיח שלא היתה משרה של מופלא של בית דין , אלא שכך הוא טיבן של בני אדם , שאין עשרים ושלושה חכמים או שבעים ואחד חכמים שוים בחכמתם ובתורתם , אלא שביניהם אחד יותר מצוין מחבריו – או שנים השוים בגודל חכמתם ומצוינים מחביריהם – והוא הנקרא מופלא״ . ר״ח אלבק בהשלמותיו למשנתנו חולק על מסקנה זו , ולדעתו אין לה יסוד במאמרו של רב פפא . ותמוה ביותר ששני חכמים אלו דנים במימרתו של רב פפא על פי הנוסח שבדפוס , ולא הזכירו כלל את נוסח ״בשוין״ שבכתבי היד וברא...
אל הספר