בבמדבר טו , כב - כו , בפרשה הדנה בציבור שחטא בעבודה זרה , אומר הכתוב ( שם , כה ) : ״וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה הוא והם הביאו את קרבנם אשה לה׳ וחטאתם לפני ה׳ על שגגתם״ . כתוב זה נדרש בברייתא בזבחים מא ע״א : תניא כוותיה דרב פפא ועשה כאשר עשה מה ת״ל לפר לפי שנאמר והם הביאו את קרבנם אשה לה׳ וגו׳ חטאתם אלו שעירי עבודת כוכבים שגגתם זה פר העלם דבר של צבור חטאתם על שגגתם אמרה תורה חטאתם הרי היא לך כשגגתם הרי ש״חטאתם״ ו״שגגתם״ הם שני הקרבנות שמתחייבים בהם על ידי העלם דבר של בית דין ושגגת מעשה של הציבור . אם חטאו בעבודה זרה , עליהם להביא את ״חטאתם״ , שהם שעירי עבודה זרה , נוסף על ״קרבנם״ , שהוא ״פר בן בקר אחד לעלה״ , וכמפורש בפרשה שם . ואם חטאו בשאר מצוות , עליהם להביא את ״שגגתם״ , שהוא פר העלם דבר של ציבור , וכמפורש בויקרא ד , יד . שונה דינו של היחיד : הוא מתחייב בשעירה אם חטא בשגגת מעשה בעבודה זרה , וכמפורש בבמדבר טו , כז . ואם חטא בשאר מצוות , הוא מתחייב בשעירה או בכבשה , וכמפורש בויקרא ד , כח , לב . ולכאורה אפשר היה לפרש על פי האמור , ש״מי שחטאתו ושגגתו שוה״ פירושו – מי ...
אל הספר