רב יוסף מזהה את התנא של הברייתא כר׳ שמעון , הסובר לדעת רב יוסף שפר העלם דבר המובא על ידי בית דין הוא חטאת שותפים , ולכן אם מת אחד מבית דין , הם פטורין מלהביא את הקרבן , משום שחטאת שותפים שמתו בעליה אינה קרבה אלא מתה . על הנחת רב יוסף , שלדעת ר׳ שמעון חטאת שותפים שמתו בעליה מתה , מקשה אביי מן הברייתא לפי הנוסח שלפנינו בדפוס : ״שמעינן ליה לר״ש דאמר : חטאת שותפין אינה מתה . דתניא : פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם – ימותו כולן . דברי רבי יהודה . ר״א ור״ש אומר : ירעו , לפי שאין חטאת צבור מתה״ . דהיינו , אביי מסיק את שיטת ר׳ שמעון לגבי קרבן העלם דבר של בית דין , שאינו נזכר בברייתא כלל , מפר יום הכיפורים : כמו שפר יום הכיפורים , שהוא לדעת אביי חטאת שותפים , ואינו מת , לדעת ר׳ שמעון , אף פר העלם דבר של בית דין , שחטאת שותפים הוא , אינו מת . אולם נוסח הברייתא על פי כי״מ הוא : דתני׳ : פר ושעיר של יום הכפו׳ שאב׳ והפרי׳ אחרי׳ תחתיהן , וכן שעי׳ ע״ז שאבדו – כולן ימותו . דב׳ ר׳ יהוד׳ . ר׳ אלעזר ור׳ שמע׳ או׳ : ירעו , לפי שאין חטא׳ צבור מת׳ . ומעין זה גם בכי״פ , בקטע גניזה ובשלושת המק...
אל הספר