אבל הסיוע ״לאו מכלל דאיכא למאן דאמר דצבור״ – נדחה , משום הטיעון ״ולטעמיך דקתני , אמר לו רבי יעקב : והלא פר העלם דבר של צבור , ושעירי עבודה זרה , וחגיגה , דקרבן צבור , ואין דוחין לא את השבת ולא את הטומאה , מכלל דאיכא למאן דאמר דיחיד ? ״ . דהיינו : על פי ההנחה , שמדברי ר׳ מאיר ניתן להסיק שיש הסובר שפר יום הכיפורים קרבן צבור הוא , ניתן גם לומר שמדברי ר׳ יעקב יש להסיק , שיש הסובר ש״פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה וחגיגה״ הם קרבן יחיד . מאחר שלדעת הסוגיה מסקנה זו מדברי ר׳ יעקב אינה נכונה , אין גם להסיק מדבריו של ר׳ מאיר שיש הסובר שפר יום הכיפורים קרבן ציבור הוא . אין אפוא כל סיוע ממקור זה לשיטת רב עמרם , שפר יום הכיפורים קרבן ציבור הוא . ויש לציין , שכמו שהסיוע לרב עמרם התבסס לא על דבריו של ר׳ יהודה עצמם אלא על העולה מדבריו של ר׳ מאיר , כך גם דחיית הסיוע בנויה על העולה מדברי החולקים עליו ולא על דברי ר׳ יהודה , ואין בסוגיה כל ניסיון להסביר את שיטתו . בסוגיה לא מפורש מיהו בעל הדחייה : ״ולטעמיך ... ״ . לדעת הראשונים , כגון רש״י , רבא חולק על רב עמרם , והשקלא וטריא בסוגיה הוא בתחילה בין רב...
אל הספר