בבבלי הוריות ו ע״א שנינו : ״ת״ר : מת אחד מן הצבור , חייבין . אחד מבית דין , פטורין״ . ונחלקו שם אמוראים לגבי זיהוי התנא של הברייתא . בסוגיה נאמר שפר העלם דבר של בית הדין הוא חטאת השותפין , שדינה כחטאת היחיד ולא כחטאת הציבור . ועל פי הדעה המבחינה בין חטאת היחיד , שאינה קרבה אם מת בעליה , לבין חטאת ציבור , שהיא קרבה גם אם מת בעליה , מתפרש שם ההבדל שבברייתא . דהיינו , הציבור חייבים להביא את הקרבן אף אם מת אחד מן הציבור , משום שאין מיתה בציבור . אבל בית הדין פטורים מהבאת קרבנם אם מת אחד מהם , מכיוון שהקרבן במקרה זה חטאת השותפין הוא , ועם מותו של אחד מהם ״הויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין״ , או ״הויא לה חטאת שמתו בעליה״ , שאינה קרבה אם מת בעליה , כדינה של חטאת היחיד שאינה קרבה ומתה . אולם הסבר זה בברייתא מעורר קשיים רבים , בעיקר משום שההנחות שהוא מבוסס עליהן אין להן כל יסוד במקורות . הברייתא מצויה גם בשתי סוגיות בירושלמי , אך אין בהן כל הסבר לברייתא . ולא עוד אלא שהברייתא שנויה במסגרת שהיא משובשת לדעתם של פרשני הירושלמי , ועל כן הגיהו אותה בדרכים שונות . נדון אפוא בסוגיית הבבלי כדי לעמוד הן ע...
אל הספר