להצעתן של הסוגיות

ונראה שלפנינו שתי סוגיות שבמקורן שונות זו מזו , אחת עניינה בדין חטאת שמתו בעליה והשנייה הדנה בשאלת כפרה למתים . סוגיות מקוריות אלו שינו את צורתן במשך הזמן , משום העברות מהכא להתם ומהתם להכא , ובהעברות אלו מקורם של כל הקשיים שעמדנו עליהם , וכדלקמן . בסוגיה המקורית בתמורה רב פפא אינו בא להשיב כלל על הקושיה המצויה עתה לפני מימרתו . כל עניינו אינו אלא להבהיר את המשנה שם . הרי במשנה שנינו שיש מחלוקת בין תנא קמא לבין ר׳ יהודה לגבי חטאת ציבור שנתכפרו בעליה , אך לא נתפרש בה אם ר׳ יהודה , שחולק על התנא קמא וסובר שאף חטאת ציבור שכפרו בעליה מתה , יסבור כך גם לגבי חטאת ציבור שמתו בעליה או לא ? את השאלה הזו בא רב פפא להבהיר במימרתו , והוא קובע : ״אפילו למאן דאמר חטאת צבור שכפרו בעליה מתה חטאת צבור שמתו בעליה אינה מתה לפי שאין הצבור מתים״ . ועל שאלת הסוגיה : ״מנא ליה לרב פפא הא״ , היינו ש״אפילו למאן דאמר חטאת צבור שכפרו בעליה מתה חטאת צבור שמתו בעליה אינה מתה״ , היא משיבה : ״אי נימא משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך אי הכי אפי׳ יחיד נמי אלא היינו טעמא שאין הציבור מתים משעירי רגלים וראשי חדשים דאמר רחמ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן