היחס בין הבעיה לבין ההסבר לבעיה

שיטת ר׳ יהודה ש״אף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין״ מפורשת הן במשנה והן בברייתא . אך בעוד שבמשנה משמיע ר׳ יהודה את דינו ב״שבעה שבטים שחטאו״ הגוררים את יתר השבטים להביא קרבן , הרי בברייתא הוא מפרש כי אף שני שבטים גוררים את יתר השבטים . וזה לשון הברייתא בבבלי הוריות ה ע״א ( ובספרא , ויקרא חובה , פרשה ד יב - יז [ וייס , יט א - ב ] בשינויים ) : ת״ר … אשר חטאו חטאו שני שבטים מביאין שני פרים חטאו שלשה מביאין שלשה או אינו אומר אלא 21 בכי״פ מצוטטת בבא זו מן המשנה בשלמותה : ״הורו ב״ד של אחד מן השבטים ועשה אותו שבט על פיהם אותו שבט מביא פר ושאר שבטים פטורים דברי ר׳ יהודה״ . ובמקום ״מביא פר״ מצוי לפנינו ״חייב״ בדפוס ובכי״מ . וכן מצוטטת הבבא בשלמותה בר״ב . 22 כבר העיר החיד״א בשער יוסף עמ׳ נא , ד״ה וכיון : ״יש להרגיש קצת לע״ד דאמאי האריך ר׳ אשי כ״כ בלשונו … ״ . ובעקבותיו בדק״ס אות ת . א : ״ולשון הדפוס ארוך מאוד ועי׳ בשער יוסף״ . ובמקום הנוסח שלפנינו : ״למה לי למיתני … שאר שבטים פטורין״ הנוסח בכי״מ הוא : ״הא תנ׳ ליה אותו השבט חייב פשי׳ דשאר שבטי׳ פטור׳״ . ובכי״פ : ״שאר שבטים פטורין למה לי הא תנא ...  אל הספר