להשתלשלותה של הברייתא בספרי

על יסוד האמור נראה כי לברייתא המקורית , שדרשה את הכתוב ״והם הביאו את קרבנם אשה לה׳״ , ושכללה רק את דברי ר׳ יאשיה ור׳ יונתן , נוספו בתחילה גם דברי ר׳ יהודה , כדי להביא במרוכז את כל השיטות בדין גרירה . ומסתבר שדברי ר׳ יהודה המקוריים הם רק : ״שבט שעשה על הוריית בית דינו אותו שבט חייב ושאר כל השבטים פטורים עשה על הוריית בית דין הגדול אותו שבט מביא פר ושאר כל השבטים מביאים על ידיו״ . דהיינו , ר׳ יהודה קובע כי אף שאר השבטים שלא חטאו חייבים קרבן , אך אין הוא מפרט את מספר הפרים שעליהם להביא . דבריו אלו של ר׳ יהודה שנויים בסוגיית הבבלי ה ע״ב בשינוי קל : ״ ... ובהוראת ב״ד הגדול אפילו שאר שבטים חייבים״ וללא כל פירוט לגבי מספר הפרים שעל שאר השבטים להביא . ומשום שדברי ר׳ יהודה , הדנים בשאר מצוות , הועברו לברייתא הדנה בעבודה זרה , העיר המעביר על דברי ר׳ יהודה ״אותו שבט מביא פר ... ״ , ש״בד״א בשאר מצות אבל בע״ז מתחייב פר ומתחייב שעיר״ . בהתאם לכך לשון ״מתחייב״ מדויק הוא , שכן הוא מתייחס ל״אותו שבט״ . אולם משום שבדברי ר׳ יהודה לא התפרש מספר הפרים שעל השבטים להביא , נוספה מאוחר יותר הערה פרשנית : ״ומה ...  אל הספר