הראשונים נחלקו בהבנת שיטתו של רב יוסף . לדעת התוספות , ד״ה בעי , רב יוסף לא מסתפק כלל לגבי הוראה ש״אין חרישה בשבת״ , וזאת משום שהצדוקים מודים באיסור חרישה . רב יוסף אף סובר כשמואל , שאין הם חייבים אם הורו בדבר שהצדוקים מודים בו . אלא שרב יוסף נסתפק במקרה שהורו בית דין והתירו אב מלאכה שאין הצדוקים מודים בו , אם הוא ״עקירת כל הגוף״ , או שהוא הוראה ״לבטל מקצת ולקיים מקצת״ . והטעם שנקט חרישה הוא משום שהיא ״רישא דאבות מלאכות דפ׳ כלל גדול״ . לעומת 73 ובלשונו של החיד״א , שער יוסף , עמ׳ לד , ד״ה דאמרי העראה : ״איברא דכל הני שינויי דחיקי טובא במתניתין״ . ושם עמ׳ לז , ד״ה בעי : ״ונראה מכח דברי שמואל הוכרח לאפוקי מתניתין מפשטה ולאוקומה בכל הנך אוקומתי״ . 74 על פי הסוגיה המשווה את שיטת המשנה לזו של שמואל , נחלקו המפרשים בשאלה : האם לדעת שמואל חייבים על הוראה לעקור את כל הגוף בדבר שאין הצדוקים מודים בו , וכגון שהורו בבתו מאנוסתו , או שהורו להתיר ה׳ עינויים של יום הכיפורים , שלדעת התוספות , ד״ה בדבר , הם פטורים אף לדעת שמואל , בעוד שלדעת החפץ ה׳ , ד״ה אלא דעדיין ( אוצר , עמ׳ נ ) , הם חייבים , עי״ש ב...
אל הספר