למשמעה של המימרה ״אשם תלוי איכא בינייהו״ בסוגיה בהוריות

בדרך דומה מתפרשת מימרת ר׳ יוחנן בהוריות . באומרו ״אשם תלוי איכא בינייהו״ בסוגיה שם , מסתבר שהוא אינו דן בדבריהם של ר׳ אלעזר וסומכוס , כהצעתם של הראשונים , שכן , כאמור , אין כל הכרח להניח שחולקים הם זה עם זה , באשר אפשר שאין כל הבדל בין ״ספק״ לבין ״תלוי״ . ונראה שר׳ יוחנן מתייחס לדבריהם של ר׳ שמעון ושל ר׳ אלעזר . דהיינו , על דעתו של ר׳ מאיר , המחייב בחטאת את היחיד שעשה בהוראת בית דין לאחר שחזרו בהם מהוראתם , חולקים ר׳ שמעון ור׳ אלעזר , והם פוטרים את היחיד מחטאת . שיטתו זו של ר׳ שמעון מפורשת במשנה ובברייתא : ״ר׳ שמעון פוטר״ . אך גם ר׳ אלעזר האומר במשנה ובברייתא : ״ספק״ , ומסתפק אם לחייבו בחטאת אם לא – אינו מחייבו למעשה בחטאת . ומאחר שלדעת שניהם אין היחיד מתחייב בחטאת , נשאלת השאלה : ״מאי בינייהו״ , או : מאי איכא בין ר׳ שמעון לבין ר׳ אלעזר ? על כך בא ר׳ יוחנן ומבהיר : ״אשם תלוי איכא בינייהו״ בין ר׳ שמעון לבין ר׳ אלעזר , שלדעת ר׳ שמעון ה״פוטר״ מחטאת פטור הוא ממילא אף מאשם תלוי . אבל ר׳ אלעזר האומר ״ספק״ , לגבי חטאת ספק לו אם חייב בו היחיד אם לא , אך מחייב הוא את היחיד באשם תלוי . דברי ר׳ י...  אל הספר