להצעתה של המשנה

על פי האמור לעיל נראה , שהמשנה המקורית לא כללה את המציעתא אלא רק את הרישא ואת הסיפא , שבהן ארבע דעות בדין היחיד שעשה על פי הוראה לאחר שבית דין חזרו בהן . כדי להשמיענו ארבע שיטות אלו צירף התנא שני מקורות , שנאמרו בזמנים שונים ושאופיים הספרותי שונה : את הרישא שצורתה הלכה פסוקה השונה את משנתם 55 ראה לעיל הע׳ . 40 ואפשר שלפני הרא״ש וראשונים אחרים גם הנוסח בחלק ד היה ״איבעי ליה לשיולי״ , או : ״ה״ל לשיולי״ . ראה לעיל הע׳ . 53 56 על פי העולה מדבריהם , ולא על פי המציעתא . 57 הבדל דומה קיים בין חלק ד לבין קושיית הסוגיה , לעיל ג ע״ב : ״מיתיבי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה בתחלה גובין עליהן דברי ר״ש ר׳ יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי כיון דגבי להו הוי ליה הודע״ . לאמור , כיצד פוטר ר׳ שמעון את היחיד מחטאת , הרי לפי שיטתו ש״בתחלה גובין עליהן״ ״הוי ליה הודע״ והיה עליו לחייבו בחטאת . לעומת זאת , על פי חלק ד , אף למאן דאמר צבור מייתי ו״מפרסמא מילתא״ אין ר׳ אלעזר מחייב את היחיד בחטאת אלא באשם תלוי . וראה חזון איש ד״ה ול״מ למ״ד צבור מייתי ( אוצר , עמ׳ שו ) . של ר׳ שמעון ושל ר׳ אלעזר , ואת הס...  אל הספר