המימרות המקוריות של ר' זירא ושל ר' יוסי בבבלי

אם לגבי רבא ור׳ בון בר חייה העלינו שכנראה המציעתא לא הייתה לפניהם , ושזו נוצרה על פי דבריהם , הרי מן המימרות של ר׳ זירא ושל ר׳ יוסי בסוגיית הבבלי , ניתן לכאורה להסיק שהם שנו במשנתם את המציעתא . שהרי ר׳ זירא – וכנראה גם ר׳ יוסי – מניחים את ההנחה המפורשת בכי״מ במשלו של ר׳ זירא : ״דהוה לי׳ לאסוקי אדעתי׳ לשיולי״ . דהיינו , שעל היחיד מוטלת החובה לברר אם ההוראה שהוא עומד לעשות על פיה עדיין היא בתוקף או שמא חזרו בהם מהוראתם . על כן , לדעת ר׳ זירא , אף על פי שהיחיד לא ידע שבית דין חזרו בהם , מחייבו ר׳ אלעזר באשם תלוי משום ד״הוה לי׳ לאסוקי אדעתי׳ לשיולי״ ו״אי הוה שאיל הוו אמרין ליה״ . כמו כן , שיטת סומכוס , הפוטרת את היחיד מאשם תלוי , מוסברת על ידי ר׳ יוסי בכך ד״אי שאיל לא אשכח אינש דמישייליה״ , דהיינו שהיחיד לא היה יכול לברר בפועל אם ההוראה עדיין בתוקף או שבית דין חזרו בהם . ומשמע , שאם היה ניתן למצוא אדם לשאלו , אף סומכוס היה סובר ד״הוה לי׳ לאסוקי אדעתי׳ לשיולי״ . אך קשה למצוא רמז כלשהו בדבריהם של ר׳ אלעזר ושל סומכוס לחובה זו ״דהוה לי׳ לאסוקי אדעתי׳ לשיולי״ , ושעל כן ר׳ אלעזר מחייבו באשם תלו...  אל הספר