לאחר ה״תיובתא״ נאמר בסוגיה : ואלא מאי כל עדת ישראל דקאמר רחמנא ה״ק אי איכא כולם הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה כבר תמהו המפרשים על השאלה ״ואלא מאי כל עדת ישראל ... ״ : הרי חלק ג של הקושיה אומר : ״והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובא ככולא דמי״ , ובדרך זו ש״כל״ הוא רוב אפשר לפרש גם את הפסוק ״כל עדת ישראל״ , וכדעתו של המקשן ? ועוד שאלו : הרי שיטת רבי יונתן נדחתה , ומה ראתה הסתמא דגמרא לחזור לשיטה זו ש״כל״ הוא דווקא כול ולא רוב ? שאלות אלו מתבססות על הנוסח שלפנינו בדפוס . אבל מסתבר , כאמור , שהקטע ״והא הכא דכתיב גוי כולו ורובא ככולא דמי״ , הדחוק ביותר ושקשה לייחסו למקשן , אכן לא היה לפני בעל הסתמא דגמרא , ועל כן יכול לסבור ש״כל״ משמעו כול ולא רוב , וכך יכול היה להסיק : ״אי איכא כולם ... ״ . אולם הן על פי הנחה זו והן על פי הנוסח שלפנינו , עוד יש לברר מדוע אין הוא מקבל גם את דינו של רבי יונתן ״עד שישגו כולם״ , כשם שהוא מקבל את השיטה העומדת ביסודו , ש״כל״ הוא כול ולא רוב . מדבריו שהכתוב ״אם כל עדת ... ״ משמעו ״אי איכא 32 לפי האמור בע״ז שם : ״אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן בכל יכול לבטל בית דין דברי ב...
אל הספר