אמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן שנאמר אם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן ... אמר רב הונא בריה דרב הושעי׳ הכי נמי מסתברא דבכל התורה כולה קיימא לן רובו ככולו והכא כתיב כל העדה הואיל וכך אפילו הן מאה [ תנן ] הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו או תלמיד וראוי להוראה והלך ועשה על פיהם ... האי הוא דחייב הא אחר פטור ואמאי הא לא נגמרה הוראה הכא במאי עסקינן כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו ת״ש הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו ואמר להן טועין אתם הרי אלו פטורין טעמא דאמר להם טועין אתם דפטורים הא שתיק מישתק חייבין וגמר לה הוראה ואמאי והא לא הורו כולן אמרי ה״נ כגון שהרכין בראשו המקור המצוטט לפנינו בקושיה הראשונה על רבי יונתן הוא , כנראה , הסיפא של משנה א , ואילו המקור המובא בקושיה השנייה , הוא משנה ד בפרקנו . אולם מר״ב עולה שהיה לפניו נוסח אחר בסוגיה . וז״ל ( בדפוס וילנא , ד ע״ב ) : ואותבינן עלה מהא דתניא הורו ב״ד ונודע לאחד מהן שטעו ואמר להן טועים אתם הרי אלו פטורין טעמא דאמר להו הא שתיק חייבין אמאי והא לא אשוי בהדייהו 64 ראה הע׳ 23 לעיל . 65 בכי״מ ליתא ״בריה דרב הושעיא״ . אבל בילקו...
אל הספר