להצעתה של הסוגיה

לפי כל שנתבאר לעיל , נראה להציע כי האמור : ״א״ל אביי וכהאי גוונא מי הוי שוגג״ כבכי״מ , הוא במקורו המשך לדיון שבין אביי לבין רבא , שבתחילת הסוגיה , וגם בקושייתו זו מקשה אביי על דינו של רבא בעניין גמיר ולא סביר . אולם משום שקושייתו זו של אביי נתפרשה שלא במובנה המקורי , כקושיה על רבא בדבר תלמיד שגמר ולא סבר , אלא כקושיה על המשנה , שאין לה קשר עם תחילתה של הסוגיה , נראית עתה הסוגיה האחת המקורית כשתי סוגיות העומדות כל אחת לעצמה . ונראה שזו הצעתה של הסוגיה השלמה : לפי ה״משנה יתירה״ מחדש רבא כי הסיפא עוסקת גם במי שגמר ולא סבר . אך אין בדבריו כל פירוש לסיפא עצמה . ואכן , נראה שגם רבא יפרש את הסיפא כפשוטה , כהצעתנו לעיל , שהיחיד העושה על פיהם בשגגה מתחייב , משום שהוראת בית דין אינה נחשבת להוראה הפוטרת מקרבן , באשר ״ידע אחד מהם שטעו״ , ולא התקיים התנאי של ״עד שיורו כולם״ . אולם בהתאם לחידושו של רבא , הסיפא : ״ידע אחד מהם שטעו או תלמיד שראוי להוראה״ , כוללת גם מקרה שכל הראויים להוראה הורו ורק תלמיד שגמר ולא סבר ידע שטעו , ועל כך – נוסף על קושייתו הראשונה : ״להוראה גמיר וסביר משמע״ – מקשה אביי : ״...  אל הספר