מצבו של הפרט החריג לנוכח חיבוק הדוב של החברה הוא בגדר נושא מסורתי בספרויות רבות ובכללן הספרות העברית . המציאות הישראלית משחר ימי היישוב סיפקה אין ספור מצבים שבהם נדרשת הקבוצה להגיב על ישויות אינדיווידואליות שעצם קיומן קורא עליה תיגר . ייחודו של הסיפור שיידון להלן , שהוא מאפשר לבצע רדוקציה של הדפוס המוכר לממד המוסיקלי . קו מתח גבוה , הנמתח בין האקורדיון ובין חליל הרועים הערבי , הוא הציר המוסיקלי של הנובלה ״בין לילה ובין שחר״ , מתוך הקובץ מומנט מוסיקלי מאת יהושע קנז . האקורדיון הוא כלי הנגינה המובהק של ״הביחד״ , והחליל הערבי הוא לכאורה כלי הביטוי של האאוט סיידר . המונופוניה של חליל הרועים וההומופוניה של האקורדיון הם ניגודים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת . הניסיון לתזמר אותם יחדיו בהרמוניה מושלמת ומפויסת מועד מראש לכישלון ולפורענות . ימי האקורדיון קבוצת ה״ביחד״ הם נערים ונערות בני ההתיישבות העברית העובדת , הזרם * המהדורה הראשונה של מומנט מוסיקלי ראתה אור ב״ספרי סימן קריאה״ ב . 1980 המהדורה ששימשה אותי במאמר זה התפרסמה בהוצאת ״הספריה החדשה : הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה״ ב . 1995 ...
אל הספר