האתגרים שניצבו לפתחו של השלטון המרכזי בתימן התעצמו מראשית שנת 2011 בהשראת גל ההתקוממות ברחבי המזרח התיכון , הידוע בכינוי " האביב הערבי " . הצלחתה של ההתקוממות בתוניסיה שלהבה את דמיונו של הציבור הערבי , והתופעה התרחבה למדינות ערביות נוספות . גם בתימן החלה בסוף ינואר 2011 התקוממות רחבה , שהובילה לבסוף לנפילת משטרו של עלי עבדאללה צאלח . למעוזי ההתנגדות המסורתיים למשטרו של עלי עבדאללה צאלח הצטרפו עתה רבים מקרב צעירי תימן , בני עיר ובני כפר , וציבור הסטודנטים בערים הגדולות . גל ההתקוממויות בעולם הערבי ביטא דגם חדש של מהפכות עממיות – כאלה המתישות את השלטון עד הפלתו באמצעות הפגנות עממיות רחבות היקף , שאינן מזוהות באופן מובהק עם קבוצה אופוזיציונית כזו או אחרת . המוחים בצנעא לא זיהו עצמם בהכרח עם אחד המחנות היריבים בתימן , אולם היו שותפים לקריאה הכללית שרווחה בחוצות המזרח התיכון , ושהופנתה כעת נגד עלי עבדאללה צאלח : " העם רוצה בהפלת השלטון " ( אל - שעב יריד אסקאט אל - נט ' אם ) . שלא כמורדים החות ' ים בצפון ותאי אל - קאעדה בדרום - מזרח הארץ , המפגינים בערים הגדולות התמקדו במחאה על שיעורי האבטלה...
אל הספר