כ - 6 מיליון נפש , בשעה שאוכלוסיית הדרום מנתה קצת פחות משני מיליון נפש ) תבטיח לצפון דומיננטיות , ולכן היו מוכנים להרחיק לכת עד כדי איחוד מידי " תחת ממשל הדרום , בירת הדרום ודגל הדרום " . ברוח זו הקניט אריאני את עדן בנובמבר 1971 על אי - הסכמתה לכונן איחוד מידי וקרא למנהיגי " החזית הלאומית " לכונן ממשל קואליציוני בצוותא עם יריביה הגולים שמצאו מקלט בדרום . בד בבד הפקיד הצפון שורת משרדים בידי מקורביו של עבדאללה אל - אצנג ' ( שאנשיו מ " החזית לשחרור דרום - ערב " ניגפו בפני " החזית הלאומית " ) . קבוצות גולים מהדרום קיבלו תמיכה מצנעא ותקריות הגבול החריפו . בספטמבר 1972 עמדו שתי מדינות תימן על ספה של מלחמה חדשה . על אף ניסיונם של " רפובליקנים שמרנים " כמו עבד אל - רחמאן אל - אריאני , מוחמד עלי עת ' מאן ואחמד נעמאן , להלך בין הטיפות ולהנהיג מדיניות ליברלית זהירה , לא חסרו סביבם קבוצות שחפצו בהתמוטטותו של המשטר . קבוצות אלה הגדירו עצמן במונחיה של המהפכה וראו בממשלת אל - אריאני סילוף ועיוות של המהפכה ויעדיה . אחת מהן הייתה ארגון בשם " המתנגדים המהפכניים התימנים " ( אל - מקאומון אל - ת ' וריון ) ...
אל הספר