בתקופת שלטונו של סלאל , ולצד נסיונותיו לייצב את משטר המהפכה בצפון , התחוללו בדרומה של הארץ תמורות שהכשירו את הקרקע למהפכה מסוג אחר . כאמור , אחיזתם של הבריטים בדרומה של הארץ הייתה מושא למתקפה תעמולה מצד גמאל עבד אל - נאצר וחסידיו . כך , למשל , ממקום מושבו בקהיר , השמיע קחטאן אל - שעבי כבר בשנת 1959 את הטיעונים שלהלן : " היכול מסך הברזל שהעטו הבריטים על הדרום הערבי לעצור את שטף הידיעות על מאבק בני עמנו שם ? ... האימפריאליזם תר אחר בסיס צבאי גדול באזור כדי להגן על האינטרסים שלו ... לנצל את משאבי ארצנו במגמה להעלות את רמת החיים של העם הבריטי , בה בשעה שחיינו שלנו עלובים וקשים מנשוא " . המאבק בבריטים אמנם הוגדר במונחים של דה - קולוניזציה , ומאוחר יותר כמאבק מעמדי , אלא שגם כאן , ולא במפתיע , עמדו שיקולים שבטיים במרכז התמונה . אירוע מפתח להבנת ההתפתחויות בדרום התחולל ביישוב רדפאן ב - 14 באוקטובר . 1963 באזור הררי זה , על דרכי הגישה הנפתלות אליו בעומק שטחי הפדרציה , ניצתה אש של מרד ומאבק שיובילו לקץ הנוכחות הבריטית בתימן . לא ייפלא אפוא שאירועי רדפאן באוקטובר 1963 זכו בדרום לחשיבות דומה לזו ...
אל הספר