מודל היחסים והקשר בין אם המשיח לבין אבי הילד בכל סיפורי בית דוד במקרא , מדגיש את חסרונו של סיפור לידה ממשי לדוד המלך עצמו . כפי שראינו בפרק השלישי , מדרש מאוחר מילקוט המכירי מנסה להשלים העדר זה תוך העצמת " מודל היחסים " , באמצעות ציורם של שלושה שותפים לעיבורו של דוד והצגת אשת ישי ושפחתו כאמהותיו של הבן המשיחי . לטענתי , מדרש זה ממשיך את טופוס גיבורות בית דוד מהמקרא ועד מריה , תוך שהוא מתפלמס עמו ומאתגרו . דוד המלך נולד לפי המכירי בעקבות ברית סמויה בין פילגש ישי לבין אשתו . ישי שהתכוון לחטא , עיבר בלא יודעין את אשתו החוקית . ניתן לראות כיצד מעבדים הדרשנים את המתח שבין פריון , מיניות ואמהות , תוך ניתוב האיסור לרמת הפנטזיה , מבלי לממשו . ישי לא בא על שפחתו , אלא על אשתו המותרת , והילד נולד אדמוני רק בגלל " הרהור עבירה " , מחשבה ולא מעשה ממשי אסור . חתרנותו של מדרש זה נובעת מהדהוד מוטיבים קדומים ומוכרים תוך שינויים ועיבודם . בראש ובראשונה מוצגת כאן ביקורת חריפה כלפי המוסד הרבני , שכן ישי מוצג כ " ראש הסנהדרין " וכדמות בלתי מוסרית , אשר שפחתו מצילה אותו מחטא . כמו כן בולטת כאן הביקורת כלפי ...
אל הספר