טראומה מוגדרת כארוע חריג ומערער , שקוטע את תחושת הקיום של הסובייקט וחוזר ונשנה באופן כפייתי . הטראומה קוטעת את רצף החוויה , ובמונחיו של דומיניק לה קפרה , האדם שמוכרע תחת טראומה , מוכרח לשחזרה ללא הרף ואינו יכול " לעבור הלאה " ; הוא מצוי במצב חזרתי של acting out ( " הפגן " ו " ביטוי - בפעולה " ) ואינו מסוגל לעבד את השבר לעמדה של working . through הטראומה מטשטשת את ההבדלים שבין טוב ורע , עבר והווה , אני וזולת . בהקשרה המיני , יוצרת הטראומה חוויה דיסוציאטיבית שבה בולטת מחיקת הגבול שבין הגוף הפרטי לגופו של האחר , ומתפתחת עמדת הזדהות עם התוקפן . סיפורי הזנות , גילוי העריות והטרנסגרסיות המיניות של אמהות שושלת בית דוד , מעידים על טראומה שגיבורות אלו מנסות לעבדה . בסיפורי אמהות בית דוד ניתן לזהות מעגל טראומטי שבו נשים משתמשות בגופן כיוון שהוא המשאב היחיד המזומן להן . האדרת מעשיהן של הגיבורות והצגתם כ " זנות קדושה " , מחריפה את תחושת הניצול הסמוי שמתרחש בחסות הבחירה האלוהית והרעיון המשיחי . פתיינותן שחוזרת דור אחר דור מעידה על הרס עצמי ועל חזרתיות כפייתית . עם זאת , ראינו שכבר המקרא מבקש להציג ...
אל הספר