כפי שראינו , אל מול הלשון האקטיבית בתיאורי רות ותמר בגוף הזוהר , בדרשות זוהר רות ובתיקוני הזוהר בולט המצב הנשי התלותי , הפסיבי והטרגי . בדרשות אלו הכאב והחסר מאפיינים את הדמויות האנושיות , וכך מתעצמת תחושת האפוקליפסה והמשבר בעולם האלוהי . ליל הגורן הופך מסצנה חקלאית , שופעת ודיוניסית , למטאפורה של הגלות וסבלותיה . בתמונות אלו בולט ייחוס הסבל , הנפילה , האילמות והחסר לדמות הנשית דווקא , בהתאם לחלוקה מגדרית מוכרת . ייתכן שזיהוי זה נועד להעצים את ההבחנה המגדרית בין הנשים כחלשות וכתלויות לעומת הגברים החזקים , וכך לעורר את המקובל להושיע את השכינה , תוך כדי הדגשת כוחו התיאורגי . אלא שתיאורים אלו עלולים לגרום לתוצאה הפוכה : שעתוק מצבה הקשה , 77 איכה ב , יג . וראו בדרשת האם והבת זוהר ח " א , ב ע " א . וגרירת האדם – זכר כנקבה , לתודעה פסיבית מול המציאות חסרת המוצא . עד שלא יגאל האל בעצמו את השכינה , אין לצדיק הארצי או לבני האדם אפשרות לזכות בגאולה . וכלשון זוהר רות , המעודד לפסיביות ולהימנעות , כל שנותר הוא לחכות , כנאמר " ליני הלילה " . מזעור תפקידה של הדמות הנשית הפרסונלית בתיקוני הזוהר ובזוה...
אל הספר