לאחר שבחנו מגוון של קריאות למונח " ותגל מרגלותיו " , ברצוני להתעכב על בחירתו של בעל תיקוני הזוהר לזהות את רות ואת השכינה עם הנשמה . הנשמה , לפי דרשה זו , לעתים נשמטת מתוך הגוף וקורסת לרגליו , בשל מרירותם של הכבד , המרה והטחול , כפי שכתוב בהמשך תיקון כ " א : " מרה וטחול וכבד הם הגלות לנשמה רוח ונפש , שהיא השכינה כאשר גולה בכבד " . נוספת על כך תמונת הלב אשר אינו יכול להעלות בקשותיו ותפילותיו , בשעה שהעננים ממסכים את דרכו , וכן תמונת העיר שהיא כגוף הנשלט בידי כוחות זרים : " באותו הזמן מה שהיתה הנשמה מעוכה בין רגליים זהו שכתוב ' ותגל מרגלותיו ותשכב ' שמוחזרת ללב , שהיא כמו ירושלים " . מכלול תמונות אלו , המצטרפות לציורה של השכינה כיונה הנביא היורד לבטן האונייה ומשם נופל למעי הדגה , וכן לדימויה ליונה : באותו זמן ויונה ירד אל ירכתי הספינה , זו שכינה תחתונה , שנאמר בה " ותגל מרגלותיו ותשכב " שוכבת לעפר , וזהו " וישכב וירדם " , ומדוע נפלה ? מפני שפרח ממנה הרוח , שהוא עמוד האמצע שסומך אותה , והיא נפלה ובאותו זמן נאמר בה " איכה ישבה בדד " ... באותו הזמן שהגוף בבית חולים שהם ישראל , והשכינה עמהם ,...
אל הספר