דרשת הזוהר לפרשת וישב מפתחת את הדגם הנשי של סצנת הדפוס המקראית ואת ההצדקה של גיבורות השושלת במדרשי חז " ל , תוך כדי השוואת רות לתמר , אשר גם לה " הקב " ה עשה סיוע שם " , בעת ישיבתה ב " פתח עינים " . תמר ורות מונעות לפי הזוהר על ידי כוונה לשם שמים , ועל כן זוכות בסיוע אלוהי . ריבוי הפעולות וההשתדלויות בדרשה מעלה תמונת זיווג שבסופה נולד בן משיחי : ותסר בגדי אלמנותה מעליה , בוא וראה תמר בת כהן היתה , וכי תעלה על דעתך שהיא הלכה כדי לזנות עם חמיה , שהרי היא צניעות נמצאה בה תמיד , אלא היא צדקת היתה , ובחכמה עשתה זאת , שהרי היא לא הפקירה עצמה אצלו , אלא מפני שידוע ידעה ובחכמה הסתכלה , ועל כן היא באה אצלו , לעשות עמו טוב ואמת , ועל כן באה והשתדלה בעסק זה . בוא וראה , בגלל שהיא ידעה ידיעה והשתדלה בעסק זה , הקב " ה עשה סיוע שם באותו מעשה , והתעברה מיד , והכל היה ממנו . ואם תאמר מדוע לא הביא הקב " ה אותם בנים מאשה אחרת , מדוע מזו , אלא ודאי היא הוצרכה למעשה זה , ולא אשה אחרת ( זוהר ח " א , קפח ע " א ) . גיבורות אלו נבחרו להקים את שושלת בית דוד , למרות – ובזכות – זרותן , ובשל כוונותיהן החיוביות . ...
אל הספר