כפי שראינו בפרק הקודם , סוד העריות ממלא תפקיד מרכזי במיתוס הגאולה הקבלי , שסופו בהולדת הבן המשיחי . פרק זה יעסוק בדרגה מרוככת יותר של חטא מיני ובפיתוי שחוזר במכלול סיפורי אמהות שושלת בית דוד . באמצעות הדיון בסיפורה של תמר נראה כי הזוהר מתמקד בתהליך ההמתקה שעוברת השכינה כדי שיתאפשרו זיווג ולידה משיחית . תהליך זה כולל בשלב הראשון התפרצות של כוחות דין המדגישים את תפקידו הסמלי של החטא הנשי בנרטיב המשיחי בזוהר . נוסף על כך , נדון בקשר שבין הסיפור המקראי לבין תודעתם העצמית של מחברי הזוהר והרובד המיתופואטי בדרשותיהם . כפי שהאיר יהודה ליבס , ייחודם של המקובלים בספר הזוהר נובע מיכולתם לנהל דיאלוג אישי וקרוב עם כוחות הרע . קרבה זו נובעת במידה רבה מהזדהותם עם השכינה , שיש בה פנים מסוכנות והרסניות . לא זו בלבד שספירת המלכות אחוזה בידי הרע , אלא שלעתים הסטרא אחרא הוא בבחינת צד אחר שלה עצמה . מכאן שהמגע של המקובלים עם האלוהות אינו יכול להגיע לכדי חוויה מלאה מבלי להיכנס לאזורי הסכנה של השכינה , חטאיה ופריצותה . סוגיה זו מתחדדת בזוהר אחרי מות , בדרשה על מעשה תמר ויהודה , שעוסקת במיניות הנשית ובשאלה כי...
אל הספר