הרעיון המשיחי הוא לב ליבה של הספרות הקבלית וכמעט שאין דרשה בזוהר שלא טמונה בה הכמיהה לקירוב הגאולה . כמיהה זו באה לידי ביטוי בכל רבדיה של היצירה הזוהרית : בדרשות מיסטיות , בסיפורי מסגרת , בפירושים לטעמי המצוות , בדרשות האותיות , בדרשות אנגלולוגיות ואלגוריות , בפיתוח מדרשי חז " ל ובפירושים לפסוקי המקרא . לצד דרשות משיחיות במובהק – כגון מיתוס האיילה ולידת הגואל מרחמה , דרשת " קן הציפור " והתיאור האפוקליפטי של ימות המשיח , או ספרות האדרות שחדורה כפי שהראה יהודה ליבס בתפיסות משיחיות , ניכרת רגישותם של המקובלים למצבים טרנספורמטיביים נוספים של " גאולה אישית " , כגון זו שמתחוללת מכוח יצירת הדרשות וכתיבתן . כתיבת הדרשות מתוארת בזוהר כמעשה גאולה ארס - פואטי , כדברי מחבר השכבה המאוחרת של ה " רעיא מהימנא " : " בזכות החיבור שלך , שהוא ספר הזוהר ... יצאו [ ישראל ] מהגלות ברחמים " . בדומה לכך , בעל " תיקוני הזוהר" מתאר את הקולמוס שבו נכתבות הדרשות ככלי הישועה העתידי , ומקביל אותו למטה משה , שקרע את הים בגאולה הראשונה , ביציאת מצרים . עמ ' . 190 - 179 גם לדעת אברמס , " אור יקר " לרמ " ק מהווה את נקוד...
אל הספר