במישור המגדרי , עולה השאלה מדוע הנשים מצטיירות בסוגיות אלו כמפתות וכחוטאות ודווקא כך מביאות גאולה . תפיסה זו השפיעה השפעה מכרעת על צמיחת גישות מהותניות ביחס לנשים בספרות הקבלה והחסידות , כעולה מניתוח המונח " עבירה לשמה " , שמשמעותו הפרדוקסלית התעצמה כפי שראינו במשנת רמח " ל . כדי לענות על שאלה זו , אבקש לבחון את היחסים שבין נשיות , גוף ושפה , בהקשרם בספרות חז " ל ובזיקה לסוגיות שבחנו . . 1 הפתרון המהותני : " אשה גולם היא" תפיסת הנשים בעולם העתיק ובספרות חז " ל כמזוהות עם החומר , כפסיביות וכנפעלות , נגזרת מההנחה כי הן יכולות להשפיע על המציאות רק באמצעות השימוש בגופן . בסוגיות רבות הן מסמלות את התנור והלחם , האוהל והבית , ותיאור זה של גופן מסמן את מהותן . הפיתוי לפי גישה זו נעשה למען הזולת , תוך כדי הדגשת חשיבותו של הגבר המפותה , ותפיסת האשה כאובייקט בלבד . המיניות הנשית נועדה לשרת צרכים פטריארכליים , כמו פריון , הצלה ואימהות . לפי גישה זו , גיבורות בית דוד , יעל וחרותא , מוצגות כנשים מפתות " מטבען " , והצדקתן משקפת דיכוי במסווה משחרר . מאחורי השבח הנועז , מתגלה לפיכך דפוס דכאני , שלא רו...
אל הספר