"עבירה לשמה" ו"דבר מצוה"

במונח מקביל המצדיק את הגיבורות הנזכרות , מכונה הפיתוי המיני של בנות לוט בסיום הסוגיה כ " דבר מצווה " . תיאור זה נועז אף יותר מהאמירה " גדולה עבירה לשמה " , כיוון שרובד העבירה מסתתר בו כליל , והופך ל " מצוה " . על כך מתבסס הגיונה של הדרשה מלכתחילה : אותו מעשה עצמו הופך לעבירה בידי האחד ולמצווה בידי האחרת , בהתאם להתכוונות לשם מצווה או לשם עבירה . כפי שכבר ציינו , העובדה שיעל מופיעה לצד אמהות בית דוד מעידה על כך שהאימהות אינה קנה המידה היחיד להצדקה , אלא עצם המעשה , הפיתוי גופו , אשר הופך את העניין למצווה . עם זאת , התוצאה – הולדת המשיח וההצלה הלאומית – משפיעה על הצדקת הנשים . חיבור המונחים " דבר מצוה " ו " עבירה לשמה " מבהיר את מגמת עורכי הסוגיה בעידודם יוזמה נשית ומינית הנעשית " לשמה " . מונחים אלו משקפים את האהדה לגיבורות שאינן מייצגות דמויות שוליים אלא הופכות למצילות ישראל ולאמהות בלעם בנבואה , ועוד . 32 להופעת דבר מצוה ושיחה נאה בהקשר דומה , ראו אבות דרבי נתן ( שכטר ) נוסחא א , פרק טז , ד " ה יצר הרע , עמ ' לב ; מסכתות קטנות ( היגער ) דרך ארץ ז , הלכה לא ; בבלי , עירובין ק ע " ב . ל...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד