באחת מהדרשות המהפכניות בתלמוד הבבלי ובעולמם של חז " ל בכלל , נאמר " גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה " . קביעה זו מופיעה בתלמוד פעמיים , במסכת הוריות – במסגרת דיון בקורבן נשיא שחטא ובפר הכהן המשיח , ובמסכת נזיר – בדיון על נדרים והפרתם ובפער שבין מעשים לבין כוונות . אף על פי שבפסיקה ההלכתית , בספרות השו " ת ובעולם הקבלי זכתה האמירה להתייחסויות לא מעטות , טרם נידון ההקשר שלה בעולמם של חז " ל ולא הוקדש עיון מחקרי לעריכתה הספרותית של הסוגיה . חוקרים עסקו בהופעותיה של תפיסה זו בספרות הקבלית , בשבתאות ובחסידות , מבלי לדון במקורותיה ובאופני צמיחתה בתלמוד הבבלי . כמו כן , נתפס ההקשר המשפטי של המימרה והמונח " עבירה לשמה " כמייצג עמדה אנטינומיסטית כללית , בדומה לביטויים אחרים של חז " ל , כגון " הוראת שעה " , " מצווה הבאה בעבירה " , " בכל דרכיך דעהו – אפילו לדבר עבירה " , ו " עת לעשות לה ' הפרו תורתך " . בניגוד לקריאות אלו , אציע כי המימרה שלפנינו אינה עוסקת בעיקרון כללי אלא מתייחסת להצדקת מעשה מסוים אחד : טרנסגרסיה מינית שנעשית בידי אשה , המוצדקת על חטאה וזוכה לצידוד אלוהי והלכתי , על פי סצנת הד...
אל הספר