מאפיין מרכזי המשותף לכל אמהות השושלת הוא זרותן : בהיותן נשים בודדות , אלמנות , עניות , חסרות בנים , ולא שייכות לאומה הישראלית . המקרא מרבה להיאבק בנישואים עם נשים נוכריות , איסור הטומן בחובו אימה סמלית מפני בגידה באל ופגיעה בקדושת הפריון . הנביאים מתארים את עם ישראל בדמות אשה בוגדנית שמתפתה לאומות זרות , כעולה ממקורות רבים , כגון דברי האל להושע ( ג , א ) : " לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת ה ' את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים " . זרותן של רות , תמר ובנות לוט , לעומת זאת , נתפסת כ " זרות חיובית " , שמגויסת לכינון המלוכה היהודאית . מגילת רות מתארת את המסע מהזרות ומהניכור להשתרשות ולבניית בית , לא רק במישור פרטי אלא גם כמשל לאומי . לדברי אילנה פרדס , נעמי ורות מצויות בתחילת העלילה " בין שתי ארצות , בגלות כפולה" ואילו בסיומה נהפך " המנוכר למוכר " . כפי שנראה , אבחנה זו מתאימה למכלול גיבורות השושלת . בנות לוט מוצגות כזרות לסדום ולמנהגיה וכן למשפחתו של אברהם , שממנו נפרד לוט . מציאות חייהן והצעת אביהן להפקירן לאונס קבוצתי מעידות כי הן נוכריות אף למשפחתן . לאחר חורבן העי...
אל הספר