הבחירה לדון בסיפורי בנות לוט , תמר ורות מתבססת על שיקולים תוכניים וצורניים . בנות לוט מסמנות את החוליה האימהית הראשונה של השושלת : ראשיתם של עמון ומואב , שמצאצאיהם יוצאת רות המואביה . תמר יולדת את פרץ , בן יהודה , שמהווה את נקודת הציון הראשונה ברשימת היוחסין היהודאית . ואילו מגילת רות עורכת סיכום לקודמותיה ומבשרת על לידת דוד המלך . בנות לוט אמנם אינן מוזכרות במפורש במגילה , אך הן נוכחות ברקע הפיתוי בגורן , תמונה שמזכירה את ההתרחשות במערת צוער ואת הרקע ללידת מואב . בסיפוריהן של ארבע גיבורות אלו מופיעים מטבעות לשון ומוטיבים משותפים כגון התחפשות , מקום מבודד , שכרות , פיתוי והסתרה , שמעידים על התפתחות הנרטיב הנשי החל בספר בראשית ועד לתקופת המלכים . תמר , רות ובנות לוט , יוזמות במובהק את סצנת הלידה המשיחית , בעוד שהגברים , " לא יודעים בשכבן ובקומן " . לעומת גיבורות אלו , רחל ולאה נסחרות בידי הגברים בסיפור , ועוברות מיד אביהן לידי יעקב האחראי על גורלן . בדומה לכך , בת שבע מצטיירת כאם דומיננטית שדואגת להמלכת בנה שלמה במלכים א , ועם זאת לקיחתה על ידי דוד בספר שמואל שונה בבירור מהאקטיביות של ק...
אל הספר