חובת הסודיות של עורכי דין מכוח כלל 19 לכללי האתיקה , והחיסיון הראייתי הקבוע בסעיף 48 לפקודת הראיות ( ביחד עם חובתם לשמור על החיסיון , הקבועה בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין ) , אף הם מאושיות המקצוע ומהווים הוראות ליבה החלות על עורכי דין . הכלל המשמעתי אינו קובע חריגים לתחולתו וגם הוראת החיסיון היא לכאורה מוחלטת , ללא סייגים המאפשרים איזון בינן לבין אינטרסים נוגדים ( בניגוד לקיים למשל לגבי חיסיון רופא או פסיכולוג ) . זהו מצב נורמטיבי בעייתי . הדילמות הקשות לגבי חובות הנאמנות של עורכי דין מתעוררות כשיש סתירה בין חובת סודיות כלפי לקוח לבין חשש לפגיעה באינטרס של אחר בשל אי גילוי מידע חיוני . במצב משפטי זה התפתחו בדין מספר מנגנונים באמצעותם מתאפשר , הלכה למעשה , לבצע איזון מסוים בין ההגנה על הסודיות והחיסיון לבין הצורך בגילוי המידע . כמו בתחום ניגוד עניינים , נדרשים בתי המשפט לסודיות ולחיסיון בעקיפין , שכן דרך המלך בשרטוט גבולותיהם הוא ההליך המשמעתי . עם זאת , בשונה מניגוד העניינים בו נטלו בתי המשפט תפקיד מוגבל בהתוויית תכני הנורמה , לגבי הסודיות והחיסיון משתקפת מגמה מורכבת יותר . מצד אחד , נ...
אל הספר