לשכת עורכי הדין לא ערערה לבית המשפט העליון על פסק הדין בעניין ‘ פיצוי נמרץ ' . כשנה לאחר שניתנה ההחלטה ( על ידי מותב של שלושה שופטים ) היא הגישה תביעה נגד חברה העוסקת בתחום מימוש זכויות - ‘ המרכז למימוש זכויות רפואיות ' , בניהולה של גב ' לבנת פורן . לבנת פורן הפכה למותג בפי כול , בשל קמפיין פרסום רחב היקף שהפעילה . פורן הקימה חברה המעסיקה למעלה מ - 100 עובדות במתן שירותי מימוש זכויות , ולמעשה פיתחה נתח שוק שקודם לכן היה מצומצם בהרבה . ההליכים המשפטיים נגד ‘ המרכז למימוש זכויות רפואיות ' נמשכו חמש שנים , וכללו שמיעת עדים ובירור ראייתי בדבר אופי השירותים שמעניקה החברה . באפריל 2012 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים , בו התקבלו רוב טענות הלשכה . פסק הדין מניח שתכליתו של סעיף 20 היא להגן על הציבור , ולא לשמור על עניינם של עורכי הדין , ושכך פועלת הלשכה באכיפתו . הבסיס התיאורטי שלו שונה אפוא משל פסק הדין בעניין ' פיצוי נמרץ ' , והוא נטוע בגישה הפונקציונליסטית , לפיה המונופול מוענק לעורכי דין כדי להבטיח את איכות השירות ללקוח ולא להגן על ענייניהם . המגבלות הקבועות בסעיף , 20 קבע השופט , ...
אל הספר