איתן שיפמן הקדמה שורשיהן של החלוקות הפנימיות במערכת החינוך של ישראל נעוצים עוד בתקופה שקדמה להקמת המדינה . במאה השנים האחרונות , וכחלק מהסדרים פוליטיים , בתי הספר בישראל נחלקים על פי הלאום והדתיות של התלמידים ושל הוריהם . אולם בשנים האחרונות הולך וגדל מספרן של היוזמות החורגות מההפרדה הקיימת , אשר יוצרות מסגרות לימודים מעורבות חדשות הנושאות אופי שונה ומגוון . מסגרות אלה כוללות בתי ספר חרדיים המקבלים לשורותיהם תלמידים ממשפחות לא חרדיות , תוכניות מוגברות של לימודי יהדות בבתי ספר ממלכתיים לא דתיים וחינוך דו - לשוני בבתי ספר שתלמידיהם יהודים וערבים . מאמר זה מבקש לבחון אם מסגרות אלו , המקבלות את אישורה ותמיכתה של המדינה , מצביעות על שינוי מגמה ועל אימוצה בפועל של גישה רב - תרבותית , או אם מדובר בהיענות אד הוק ליוזמות של קבוצות בעלי עניין שאינן משנות את הסטטוס קוו הקיים . הרב - תרבותיות צמחה כתגובה , בין היתר , להצלחתן המוגבלת ( ועם זאת המרשימה ) של מדינות הלאום המודרניות להבטיח הכלה שווה ומלאה לכלל הקבוצות התרבותיות המרכיבות את הקולקטיב הלאומי ( יונה . ( 36 , 2005 אסטרטגיות ההטמעה השונות של...
אל הספר