נעמה לרנר רקע בעשורים האחרונים התחזקה גישת זכויות האדם של אנשים עם מוגבלות והוחלה בהדרגה על כל תחומי החיים . אחד מהם הוא נושא המגורים או הדיור , שבעניינו אנו עדים למאבק אינטנסיבי על זכותם של אנשים עם מוגבלות שכלית לחיות במסגרות קהילתיות נורמטיביות . על פי גישה זו , מקום מגוריו של אדם הוא הביטוי הראשון במעלה למימוש זכותו לשוויון ולכבוד , ולכן היא שמה לה למטרה להפריך את הדעה שהמוסד הוא מסגרת החיים המתאימה לאנשים עם מוגבלויות ( ראו למשל . ( Kanter 2012 מקום המגורים מבטא באופן הברור ביותר את שייכותו של אדם לקהילה על פי הנורמות התרבותיות שכל חברה קובעת לעצמה , והנורמה התקפה באשר לכלל האוכלוסייה צריכה להיות תקפה גם באשר לאנשים עם מוגבלות . אנשים עם מוגבלות צריכים אפוא להתגורר בבתים או בדירות רגילות בתוך קהילת האם שלהם , במקום שבו נולדו וגדלו , מה גם שרק מגורים במסגרת ביתית קטנה מאפשרים התייחסות פרטנית לרצונותיו ולצרכיו הייחודיים של כל יחיד ויחיד ומימוש של זכותו להשתלבות מלאה בקהילה ( מנדלר ונאון . ( 2001 בישראל תפיסה מתקדמת זו טרם הוטמעה בנוגע לכלל האנשים עם המוגבלות , והיא מיושמת כמעט רק לג...
אל הספר