התוצאה הבלתי צפויה היתה השתלטות של מפלגות הפועלים על ההגמוניה , ושליטה שלהם במוסדות הלאומיים ובמדינה למשך דור שלם . רק עם קום המדינה התברר למנהיגי אגודת ישראל מה גדולה היתה טעותם ההיסטורית ( מנקודת מבטם שלהם !) - הם הצטרפו למדינה בתנאים קשים בהרבה ממה שיכלו להשיג בבית הלאומי , וכמיעוט קטן , שתלוי לחלוטין במוסדות המדינה , ובכלל זה עצם קיומם של מוסדות התורה . גם המזרחי סבל מאוד מתהפוכות אלה ונשאר בעל דימוי עצמי נמוך של שותף משני . הרבנות הראשית עוד שמרה על עצמאותה בימי הרב קוק , במידה מסוימת , בעיקר בזכות מעמדו הציבורי האישי , וכך גם בימי הרב הרצוג והרב עוזיאל . אבל מאז היא הולכת ונחלשת , למרות שעמדו בראשה דמויות תורניות חשובות . בכל מה שנכתב על הרבנות הראשית חסרה , לדעתי , הפרספקטיבה העקרונית של המודל הכפול , יציר רוחו של הראי " ה , שהצליח מאוד בשלב הראשון , בהצהרת בלפור , ובהקמת הרבנות הראשית , אך נחלש וכורסם אחר כך , עד שלא נותר ממנו כמעט דבר . דווקא מפני שבשני הקטבים - הלאומים - חילונים מכאן , והחרדים משם - הבינו את משמעותה של ההנהגה בדרכו של הרב קוק , הם לא רצו לקבלה בשום פנים ואופן...
אל הספר