חז " ל חייבו את המוהל למצוץ את הדם ממקום החתך אחרי ברית המילה , משום חשש סכנה ( שבת קלג ע " ב ) , ועל זה כתב הראי " ה בירור ארוך ויסודי בשאלות הנאמנות של רופאים בימינו , מול דברי חז " ל ( דעת כהן , סימן ק " מ ) , והכריע למצוץ דרך שפופרת , וכתב : ולענין חשש מחלה , חס ושלום , הסכמתי מכבר למצוץ על ידי שפופרת , וכן נוהגים פה עיר הקודש [ יפו ] תבנה ותכונן , וראוי שכבוד תורתו גם כן יכין לו שפופרת של זכוכית נקייה , להשתמש בה בייחוד במקום שמקפידין , או שיש לחוש לקפידא [ אם יש חשש אמיתי לזיהום , או אם מישהו מן המשפחה או מן הקהל מקפיד על חוסר היגיינה של מוהל המוצץ בפה ] . בטחתי ביראת ה ' הטהורה שבלבבו , ודעתו הנקייה בדרכי שלום , שיראה להשיג שפופרת בשביל שלמות קדושת המצוה הקדושה , ברית ד ' עם עם קדשו . ( דעת כהן , סימן קמ " א , יפו , אדר תרע " ד ) . ובתשובה לרב זילברמן מצפת ( מרחשון תרפ " א , מירושלים ) , כתב : נראה שהכל הולך אחר כוונת הלב : אם נראים הדברים שהם מבקשים תואנה , וחפצים לזלזל במנהגי ישראל , אז צריכים לעמוד לנגדם שלא להניחם לשנות כלום 110 על פולמוס המציצה ראו להלן ; על יחס ההלכה לדברי...
אל הספר