בימינו נראית הכרעה זו של קירוב רחוקים הרבה יותר פשוטה , מפני שהיא התפשטה לחוגים תורניים רחבים . בדורו , זו היתה הכרעה נועזת מאוד . מידת החסד והאור של כלל ישראל בארץ ישראל עם תחיית האומה , הם ששלטו במבט הכללי של הראי " ה ביחסו לבני אדם , גם אם הם רחוקים או מתרחקים . הם שגרמו גם להכרעתו העיקרית לקרב את אלה שנקראו רשעים בפי החרדים הירושלמים , או על פי קריטריונים הלכתיים מחמירים , ובכלל - להתרחק מן הקטגוריה . הטיעונים בעד הקו העקרוני של " משנאיך ה ' אשנא " ( תהלים קל " ט , כא ) , נובעים מתפיסת עולם תיאוצנטרית מובהקת , שבה אין לתת לרשעים חלק בשבחו של מקום , וחובה לשנוא את הרשעים . בעניין זה נכנס הראי " ה לקונפליקט קשה לא רק עם יריביו הקנאים יותר , אלא גם עם עצמו . בקונפליקט הקיים במקורות ההלכה והאגדה בין מידת הדין ביחס לרשעים , לבין מידת החסד , הוא הכריע בלא פקפוק לצד החסד , בראותו בהכרעה זו הכרעה הלכתית מוסרית , רוחנית והיסטורית . הכרעה זו ממלאת את כתביו ומופיעה בהם הרבה מאוד , ואולם חשוב להביא כאן במיוחד את ההכרעה כלפי חסד כהכרעה עקרונית , 154 ראו מאמרי " קהל שוגג " , אקדמות י ' ( כסלו תש...
אל הספר