נביא כאן דברים ( הקרובים לדברינו ) של פרופ ' ישראל אפרת , אחד מגדולי החוקרים של הפילוסופיה העברית העתיקה , שמתאר את האתיקה המקראית , מנקודת מבטו הדו - מוקדית : מבחינת גישתו של האדם אל אלוהים , יש לאבחן בתולדות כל העמים שלושה ממדים של מושג האלוהות , שלושה אבות תארים : [ כול ] יכול , יודע , צדיק , או במונחים אחרים : כוח , חכמה , מוסר [ לציין של מי ההדגשות ] כל עם וגישתו המיוחדת המרחפת על דרך התפתחות מחשבתו , ועל דברי ימיו . נדמה שהאסלאם נקט גישה של אלוהים כול יכול , של כוח ללא גבול , כך שהאורתודוכסיה האסלאמית נלחמה עם כת המועתזילה הרציונליסטית והיתה מוכנה לייחס לאלוהים יכולת אפילו על דברים אנטי - שכליים , כמו הפיכת אתמול למחר או הפרת כל יסודות החשבון - וכל זה כדי שלא להפחית או לצמצם את כל יכולתו של אלוהים . הפילוסופיה היוונית נטתה לרעיון שאלוהים הוא כל כולו חכמה , עד כדי ההנחה שאין לו בעולמו אלא מחשבה עצמית נצחית , ולא שום עניין בעולם ויצוריו . ואפילו היהדות נקטה גישה מוסרית , וביטאה את התביעה הריבונית של המוסר גם כלפי אלוהים : " השפט כל הארץ לא יעשה משפט " ( בראשית י " ח , כה ) , ולא כל...
אל הספר