דתיות תיאוצנטרית היא דגם מעגלי שבמרכזו האל , או הציווי שלו , התורה שנתן . חילוניות אנתרופוצנטרית היא דגם מעגלי שבמרכזו האדם , או המצפון שלו , הערכים . שתי השקפות אלה שוללות זו את זו מכול וכול . אין להן שום בסיס רעיוני משותף , וגם לא ייתכן בסיס כזה . רק שיתוף פעולה ציבורי - פוליטי על בסיס אינטרסים משותפים יכול להתקיים ביניהן . המשותף לשתי תפיסות אלה הוא ההיגיון המעגלי , תלוי המרכז האחד . הכול מסודר סביב מוקד אחד שהוא לבדו מקור ההשראה והסמכות , בתפיסה הדתית - תיאוצנטרית - האל לבדו הוא מקור ההשראה והסמכות ( או התורה לבדה ); בתפיסה החילונית - אנתרופוצנטרית - " האדם הוא קנה המידה לכל הדברים , לאלו שהווים שהם הווים , ולאלו שאינם , שהם אינם ( פרוטגורס ) " . באמצעות מעגל תיאוצנטרי ומעגל אנתרופוצנטרי קל להסביר את הטוטליות של אמונה דתית , וגם של אמונה חילונית . כך קל להסביר גם את הדחייה - הדתי דוחה מכול וכול את החילוניות , והחילוני דוחה מכול וכול את הדתיות . כל אחד מהם רואה את הטוטליות של זולתו , והיא דוחה אותו . גם אין מקום לשום פשרה אידאולוגית , ואי אפשר להכיל מורכבות . במילים אחרות - לגישור נ...
אל הספר