יא יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק חק : יב יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור ולמני מצור ועד נהר וים מים והר ההר : יג והיתה הארץ לשממה על ישביה מפרי מעלליהם : פסוקים אלה שונים בתכלית מהיחידות שלפניהם ואחריהם : אין הם מזמור כמותן אלא נבואה , דבר האל . הדובר שאינו מזוהה במפורש הוא האל , ורק הוא יכול להודיע את שיקרה בעתיד , לטוב ( פס ' יא יב ) או לרע ( פס ' יג ) . כך עולה גם מן הנמען , שאינו האויבת , או האל , כבמזמורי המעטפת של פסוקים אלה , אלא העם , שאליו מכוונים הדברים " לבנות גדריך " וגו ' ( פס ' יא ) , ואולי גם " והיתה הארץ לשממה " ( פס ' יג ; וראו בפירוש ) . זאת בניגוד לאופי האישי במזמורים הקודמים ולפתיחות המזמורים הלאומיים שבהמשך . אף שאת עיקר הנבואה יש לפרש כבשורת ישועה ( אך ראו להלן ) הרי תוכן הדברים סתום למדי : " לבנות גדריך " ( פס ' יא ) , " ועדיך יבוא " ( פס ' יב ; מי " יבוא " ?) , " אשור וערי מצור" ( פס ' יב ) . גם מושא הפורענות וסיבתה ( " שממה ... מפרי מעלליהם " ) אינם מפורשים . האופי הסתום משווה לנבואה אופי של אורקול , מאפיין ז ' אנרי של נבואות המאפשר לומר את העתיד באופן ה...
אל הספר